top of page
הַשָּׁקוֹתַיִם עם יאיר בן־חיים
יאיר בן־חיים מבצע את השיר דּוֹרֵשִׁירָה  באירוע הַשָּׁקוֹתַיִם
על הפסנתר המוזיקאי עופר שלחין  ויאיר בן־חיים שר 'דו-רה-שי-רה
מנחת אירוע הַשָּׁקוֹתַיִם עם יאיר בן־חיים – המשוררת והסופרת דֶלִיס
המשוררת והסופרת דליס
המשורר והעורך יאיר בן־חיים קורא –מתוך הספר -  להשתגע אמצע היום
המשורר והעורך - יאיר בן־חיים
עופר שלחין  באירוע הַשָּׁקוֹתַיִם עם יאיר בן־חיים
עופר שלחין

דּוֹרֵשִׁירָה

 

אֲנִי דּוֹרֵשִׁירָה.

דּוֹרֵשׁ, לֹא מְבַקֵּשׁ

דּוֹרֵשׁ וְזוֹעֵק.

דּוֹרֵשִׁירָה אֲנִי.

מַשְׁמָע חֵלֶק בִּי חַישָׁר וּבְכָל זֹאת מְאֻיָּם.

 

אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה.

אוֹמֵר, לֹא מְדַבֵּר.

אוֹמֵר וְשׁוֹתֵק.

אוֹמֵר שִׁירָה אֲנִי.

מַשְׁמָע חֵלֶק בִּי מֵת וּבְכָל זֹאת אֲנִי קַיָּם.​

שירה

שִׁירָה       הִיא לֹא מַדָּע מְדֻיָּק

הִיא       גַּם לֹא מִצְרָךְ מְבֻקָּשׁ

מוּל הָעִתּוּי                  נִצֶּבֶת

חַסְרַת סִכּוּי              נִשְׁכֶּבֶת   אֶל הַנֶּצַח

 

שִׁירָה    הִיא לֹא   מַתְכּוֹן חָסוּי

הִיא גַּם לֹא מִמְרָח     עֲלֵי קַשׁ

אֶל הַבִּטּוּי              מִתְמַסֶּרֶת

עִם הַפִּתּוּי               מְשׁוֹרֶרֶת   עַל הַמֶּקַח     

 

שִׁירָה תִּתְלַבֵּשׁ עָלֶיךָ     בְּנָקֵל

עַל-פִּי צַו הָאָפְנָה        כַּנִּדְרָשׁ

כְּשִׁקּוּי  עָל                נִרְקַחַת 

כְּתַו  זִכּוּי                    נִזְנַחַת   אֶל הַלֶּקַח 

פרופסור נורית גוברין  -  מִּלִּים הֵן מַסְוֶה  | הרצאה על הספר -  דורשירה

פרופסור הלל ברזל  - האדם והיצירה | הרצאה על הספר - דורשירה

אתנחתא מוזיקלית בה שוב ביצעתי את השיר 'ההבדל' יחד עם המוזיקאי עופר שלחין, שעיבד את השיר וניגן על הפסנתר, בשיר מצויה השורה 'להשתגע באמצע היום' שם ספרי השני.  שיר שהולחן יום לפני האירוע כדי להמחיש את כוונתי למילה להשתגע המתחברת לי יותר להשתגעות במובן של השתובבות, לשעשע את עצמי, לשכוח מהכל, "ולזנוח את הדעת לאנחות".

עופר שלחין, קרא את השירים 'ראש עיריית שינקין' מתוך  שער 'מדינת תל-אביב' בספרי 'דוֹרֵשִׁירָה' ואת השיר: 'מתבונן בזמן' מתוך הספר 'להשתגע באמצע היום'.

המשורר והעורך יאיר בן־חיים ופרופסור נורית גוברין
המשורר והעורך יאיר בן־חיים ופרופסור נורית גוברין

'המשמעות באמצע החיים' זאת הכותרת  שבחר הדובר הרביעי המשורר והעורך, הרצל חקק ככותרת להרצאתו – על שירי הספר 'להשתגע באמצע היום' עם התייחסות גם לספר השירה הראשון שלי 'דורשירה'.

הרצל חקק היה הראשון שכתב על ספרי 'להשתגע באמצע היום' וזאת היתה הפתעה גמורה בשבילי כשנחשפתי לפוסט המזמין לרשימה שפרסם באתר 'ניוז 1'.

כשקראתי את רשימתו נעלמתי דום לכמה ימים, הרגשתי שעברתי ניתוח תודעתי. נדהמתי מהפרשנות לכתיבתי ובעיקר שערוות נפשי  נחשפה ברבים.

רוב שירתי זאת שירת 'אני'  בעיקר האני  

המשורר והעורך הרצל חקק באירוע הַשָּׁקוֹתַיִם עם יאיר בן־חיים
המשורר והעורך הרצל חקק

הקיומי, המתאר מצבים אישיים, אינטימיים. האני שלי אינו מתבכיין, ואינו בא בטענות הוא נוגע במקומות בהם נקלעתי לסיטואציות שונות שהביאו אותי להתיישב מול המחשב ולתעד בשירה את החוויה שעברתי. 

 

מתוך דבריו של הרצל חקק: "שיר שנמצא על גב הכריכה, כמוטו המצביע על הכיוון ועל הדרך (ובעצם אובדן הדרך)".

 

ההבדל  ‏

בִּקַּשְׁתִּי אֶת                          הַהֶבְדֵּל.

זֹאת אֶפְשָׁרוּת זְמִינָה      לְכָל בַּר־דַּעַת.

לִהְיוֹת            מִישֶׁהוּ                אַחֵר.

עַכְשָׁו             יוֹתֵר קַל וְנוֹחַ לִי לִבְחֹר

לְהִשְׁתַּגֵּע          בְּאֶמְצַע            הַיּוֹם

וְלִזְנֹחַ          אֶת הַדַּעַת         לַאֲנָחוֹת.

 

 

"שירתו של יאיר בן־חיים אינה מנסה למצוא מרגוע לחיבוטי הנפש באמצעות אמירות כוללות או באמצעות הארה תבונית. יאיר בן חיים בורא מיתוס חדש, מתוך שלל אביזרים פרטים של המציאות הכאוטית - וכאן הוא רוצה, שנמצא ראי לנפש האדם.

שיריו של יאיר בן חיים נותנים בימה לָערעור ולַטשטוש: הם מטלטלים אותנו אחַר מאבקים בין אדם לעצמו, בין אדם לעולם, בין אדם לכוחות חזקים ממנו. אילו הדברים היו נאמרים בהתחלה, עוד היינו בשלב החלום, בשלב התקוות, הכוונות - אילו היינו בסופו של יום, היינו בשלב המסקנות. אנו בָּאמצע, בעיצומם של החיים, בעיצומו של יום שמיטלטל בין תקוות ההתחלה לבין מסקנות של סוף הדרך...המשורר באמצע היום, באמצע הזמן, ובתחושה שההיסטוריה מתקלפת מתודעתו.

שירתו של בן חיים מבקש לבטא באומץ ובתעוּזה מצבים מורכבים. בספר שיריו אנו מוצאים ניסיון לתת לַמילים, לַמבע האנושי, לַשירה לבטא את כל הסוּפות והרוחות". לרשימה המלאה לחצו כאן.

לסיום האירוע עליתי שוב לבמה לומר דברי תודה ושיתפתי את הקהל על הטריגר לכתיבת שירי הגחמה שכתבתי וכולם מופיעים תחת שער 'מדינת תל-אביב, בספרי 'דּוֹרֵשִׁירָה' מתוכו קראתי את השיר 'שלום'

לדף האירוע - לחצו כאן
לאלבום התמונות לחצו כאן

אירוע הַשָּׁקוֹתַיִם נערך לכבוד שני ספריי: '''דּוֹרֵשִׁירָה", שמלאו לו חמש שנים בחודש ינואר האחרון ו-"להשתגע באמצע היום" שנתיים לאחר מכן. האירוע התקיים בתאריך 19/03/2018 ב-'בית איילה' בחסות 'אסכולות' בית לשירה עברית, שלוחת חוץ של האוניברסיטה הפתוחה.

 

מסיבות שונות לא ערכתי השקה לכבוד הוצאתם לאור. הגעתי למסקנה שאף פעם לא מאוחר, ועליי לפעול במטרה לקדם את שירתי, להחיות את קיום הספרים.

האירוע התקיים מתוך כוונה לחבר ולשתף את הסובבים אותי בממלכת השירה העברית, במחשבותיי, תחושותיי ובעיקר דעותיי כאדם,  בידיעה ברורה שאני מגלם את גלגולי ביקום מתוך אי-ידיעה מה יילד יום. אני חי את היום  עם תחושה שלשירתי  יש יעוד  להיטיב עם קיומי, ולעורר את הבריות  להרהורים ומחשבות על עצם קיומנו.

האירוע נפתח בשיר 'דּוֹרֵשִׁירָה' שיר הנושא לספר שיריי הראשון ולכבוד האירוע הלחנתי אותו כדי להמחיש את משמעות השם 'דּוֹרֵשִׁירָה', על כל המשמעויות הנובעות ממנו. דור שירה, דורש שירה, אך הכוונה שלי היתה גם על דו רה שי רה, כמו דו רה מי פה סול.

 

מנחת האירוע, מבקרת הספרות, המשוררת והסופרת דליס, פתחה את הערב וציינה בדבריה קטעים מתוך רשימה שכתבה על הספר השני שלי 'להשתגע באמצע היום', בכתב-העת לשירה 'פסיפס'.

"יאיר בן־חיים כותב בזרם תודעה, בשטף אסוציאטיבי סביב נושא נבחר. ישנה זרימה בתוך נראטיב, איזו פיזיות בתוך המשפטים, ולעיתים התנועה מתמהמהת ומתעכבת ומשתהה בתוך האמירה ומאריכה את האמירה ומתעמקת בתוכה, וללא אמצעי ביניים, עוברת האמירה לנראטיב אחר, נוסף, נלווה, מחבר ומתחבר דרך עוד נקודת ציון, שצפה ועולה מן התודעה. ישנה שאיפה לשבירת מוסכמות ספרותיות, לחידוש, להתנערות, וזאת גם באמצעי חיצוני, בטיפוגראפיה".

מייד לאחר דבריה של דליס, קראתי את השיר הפותח בספרי 'להשתגע באמצע היום' השיר 'שירה' זהו שיר בו אני מתאר את מצב השירה בימינו, ואת תהליך קבלתה ותיאור התייצבותה מול קהל הקוראים. בשיר זה שמתי את הדגש גם  על הצד הטיפוגרפי ויש בו חריזה פנימית וחריזה חיצונית בסיומי המשפטים האחרונים המוסטים לצד המשפט כמאין חותמת  לאמירה המוגדרות כמילות מפתח. אותה חותמת מתכתבת עם החותמות בשני הבתים האחרים של השיר, 'אֶל הַנֶּצַח', 'עַל הַמֶּקַח', 'אֶל הַלֶּקַח'. 

הדוברת הראשונה חוקרת הספרות פרופ' נורית גוברין הרצתה על ספרי 'דוֹרֵשִׁירָה' ובחרה ככותרת לדבריה את המשפט:

מִלִּים הֵן מַסְוֶה שהן מתוך השיר 'אחרי הכל אלו רק מילים' (עמ' 13) אַחֲרֵי הַכֹּל אֵלּוּ רַק מִלִּים / וּמִלִּים לֹא יְכוֹלוֹת לְדַבֵּר / הֵן מַסְוֶה, הֵן כִּסּוּי, בִּמְקוֹם / לְדַבֵּר כּוֹתְבִים אוֹתָן"."

מתוך דבריה של פרופ' גוברין:

"הספר 'דּוֹרֵשִׁירָה', הוא ספר חושפני מאד, אף על פי שבמבט ראשון אולי אין הוא נראה כזה. ככל שהשירים יותר מופשטים, מוכללים, נטולי רגש כביכול, כך מתגלֶה בהם בקריאה מעמיקה יותר, המאמץ האדיר

פרופסור נורית גוברין בהרצאה על הספר: "דּוֹרֵשִׁירָה" באירוע  "הַשָּׁקוֹתַיִם",  ספרו של המשורר יאיר בן־חיים.
פרופסור נורית גוברין

לנטרול הרגשות, ולהסוואה כבדה של ההתרחשות הפנימית האמִתית. בקריאה ראשונה נדמה שאלה שירים המעמידים-פנים כאילו הם  שירים סיכומיים, עקרוניים. אבל, למעשה, מתחת לשכבת הקרח הקפואה, כביכול, במעמקים, זורמים מים חמים, גועשים וסוערים.  לכן צריך לקרוא את השירים כמה פעמים, ולנסות להבין מה באמת נאמר בהם, מאחורי העמדת-הפנים הראשונה.

הרצון הראשוני המתעורר עם קריאת שיריו של יאיר בן-חיים הוא לצטט מהם כמה שיותר. לצטט ולא לכתוב עליהם. לצטט ולא לנסות לפרשם. האִמרה: "השיר גדול תמיד מכל מפרשיו" הולמת במיוחד את שירתו. מאמרי הביקורת משופעים בציטטות רבות, אפילו מעבר למקובל במאמרי ביקורת, עד כדי ציטוט של שירים שלמים. ריבוי זה מעיד על כך, שהכותבים חשים, שגדול כוחה של האמירה השירית של יאיר בן-חיים, מכוחה של פרשנות השיר, וכי הציטטה מעידה בצורה הטובה ביותר על עצמה".

הדובר השני, חוקר הספרות פרופ' הלל ברזל בחר לקרוא להרצאתו 'האדם והיצירה' והתייחס לספרי 'דוֹרֵשִׁירָה'.

מתוך דבריו של פרופ' ברזל:

"יש בספר  דּוֹרֵשִׁירָה הרבה שירים שאני התחברתי אליהם. מהם בחרתי אחדים. אחת המצוינות של הספר הזה זה סוד הצמצום במובן החיובי של המילה. השירים  קצרים, זה יתרון גדול כיום,  הדור של השירה הארוכה של האידיליות, הפואמות האיפוסים הגדולים, הדור הזה עבר אל הפרוזה. בקריאת שירתו של יאיר, אני  מרגיש חברות, (מלשון התחברות) אני מעריך את החברות של המשורר שבדרך כלל משורר שירת 'אני'  וזה בסדר גמור, 

פרופסור הלל ברזל באירוע הַשָּׁקוֹתַיִם עם יאיר בן־חיים
פרופסור הלל ברזל

משורר יכול לכתוב על האני שלו, אנחנו מצפים ממנו שיכתוב על האני שלו. אין בזה כל בושה. זה לא מוכרח להיות אני אגואיסטי וגם לא אני נרקסיסטי. וזה שתי תכונות שאני יכול להעיד באופן אישי לומר שהם אינם אצל יאיר. אבל זה 'אני' שהשירה כופה את עצמו עליה.

יאיר, משורר שמצליח להפתיע במסלול שכל-כך ידוע וסלול,  אני אקרא לכם כעת את השיר 'קומבינציה', אני בטוח שתגידו במסלול הסלול הזה  שהוא מסלול מרתק, מפני שהוא מחבר אותך להעזה. העזה חיובית. קראתי את השיר כמה פעמים ושוב בלי ספק יש פה קרקע משותפת, תכף תראו, לא רק לי, גם לכם לכל אחד, לכל אדם תרבותי. הנה מה שהוא כותב.

 

קוֹמְבִּינַצְיָה

 

הִנֵּה לוֹקֵחַ אוֹתָךְ,

אַתְּ הֲכִי יָפָה.

חִפַּשְׂתִּי אוֹתָךְ

שֶׁתִּהְיִי לִי אַחַת חֲזָקָה.

תְּיַצְּגִי אוֹתִי נֶאֱמָנָה

בְּכָל אֲשֶׁר תִּכָּתְבִי.

אַתְּ הַמִּלָּה הֲכִי יָפָה בָּעוֹלָם,

אֱלֹהִים.

יש מישהו שלא מתעוררת בו צמרמורת אחראי השורה הזאת?  מכל מה שאנחנו רואים יחסי טורף ונטרף. המילה אלוהים היא מילה של שגב,  הנה בא אדם, משורר, ואני מאמין לו, הוא מפתיע אותי מפני שהוא מכניס את אלוהים למושג  יופי,  אני מופתע ממנו וזה נקרא תמצית. אגב חשוב מאד לעניין הצמצום מילת מפתח בכל צורת  הכתיבה של יאיר  היא תמצית של התמצית.

תַּמְצִית

 

יֵשׁ לִי אֱלֹהִים אֶחָד

וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה,

וַאֲנִי אֱלֹהִים בְּעַצְמִי

בּוֹרֵא

כָּל

יוֹם

מֵחָדָשׁ.

ושוב  שיר מצומצם חמש מילים

 

כָּמוֹנִי

 

אֱלֹהִים

הָאֶחָד וְהַיָּחִיד

מַמָּשׁ

כָּמוֹנִי.

זהו שיר שמסכם תמצית הוויה של אוֹמַן של בורא המילים, השירים שהזכרתי בנויים על פסוקים 'ויהי לי ישועה' 'בורא כל יום מחדש' המחדש כל יום את המילים בטובו ו'האחד והיחיד' כמובן הכל פסוקי פסוקים והפסוקים האלה אומרים, זהו שיר של האדם והיצירה, רצון להפתיע את הבורגנים, הוא מחובר והתחברות כזאת מעוררת הערכה.

הדוברת השלישית המשוררת, הסופרת והעורכת ד"ר אורה עשהאל, - בחרה לקרוא את רשימתה על הספר להשתגע באמצע היום שפורסמה בגיליון מאזניים בפברואר 2016.

שירתו של יאיר בן־חיים נובעת מהתת-מודע האישי והקולקטיבי, וככזאת, חושפת רבדים לא-מוכרים לכותב ולקורא ומאתגרת ניסיון להבנת שאלות המתעוררות בחברה בכלל, ואצל הכותב בפרט.  בן־חיים מייצג שירה צעירה, הנכתבת בעולם מלא ניגודים ובלתי-צפוי.

בספרו הראשון: "דּוֹרֵשִׁירָה"כותב המשורר: אֲנִי דּוֹרֵשִׁירָה / דּוֹרֵשׁ, לֹא מְבַקֵּשׁ / דּוֹרֵשׁ וְזוֹעֵק. /דּוֹרֵשִׁירָה אֲנִי / מַשְׁמָע חֵלֶק בִּי חַישָׁר

המשוררת והסופרת דוקטור אורה עשהאל באירוע הַשָּׁקוֹתַיִם עם יאיר בן־חיים
ד"ר אורה עשהאל

וּבְכָל זֹאת מְאֻיָּם. /" וממשיך באותו שיר: "אוֹמֵר, לֹא מְדַבֵּר./ אוֹמֵר וְשׁוֹתֵק. / מַשְׁמָע חֵלֶק בִּי מֵת וּבְכָל זֹאת אֲנִי קַיָּם." בשיר זה אנו מתוודעים לשני דברים חשובים אצל בן־חיים. הראשון הוא שהשירה מחוברת לעצם מהותו, והשני הוא הניגודים – אנו מבחינים בשירתו כיצד בבת אחת מופיעים המוות והחיים – הקיום. גם כאשר חלק מתוכו מת, הרי הוא ממשיך להתקיים ויש מקום לחיים אחרים, אולי אפילו מתחדשים. מוטיבים אלה של חיפוש אחר הבנה, ההתייחסות לשירה כאל ישות עוצמתית, תופעת הניגודיות והאפשרות ליצירת פשרה בין הניגודים תוך יציאה מהמתכונת הקבועה, השתובבות וקלילות.

בספרו השני "להשתגע באמצע היום" מביא יאיר בן־חיים צורת כתיבה חדשה, שונה ועכשווית, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הלבוש. זוהי שירה המשתמשת באבני הבניין של השפה העברית, באותיות, במילים, בניקוד העברי, ביצירתיות ומקוריות המובחנת היטב גם במבנה השיר, שירה קצרה ורבת משמעות, עם אמירות ישירות ותחכום, הבורחת מהקו הרומנטי. שירה המאתגרת חשיבה, חיפוש אחר משמעות בתוך בילבול. משה בן שאול נהג לומר: "על המשורר לכתוב בדיוק מה שהוא רוצה לבטא". את זאת עושה בן־חיים בספר זה. הוא כותב מתוך השתיקה בביטויים תמציתיים ומשחקי לשון. המטאפורה נוצרת על-ידי התיאור והתנועה המאפיינת את כתיבתו, כבשיר "ביאליק" (עמ' 14) " הַמִּלִּים   הָתְפָּקְדוּ   לִשְׁתִיקָה / עֲצֵי הַפִיקוּס / מָחֲקוּ אֶת הַשָּׁמַיִם ". זהו ספר שונה, 'אחר' ומפתיע. מומלץ למי שאינם חוששים  להפעיל את גלגלי המוח. לרשימה המלאה לחצו כאן

יאיר בן־חיים מבצע עם עופר שלחין את השיר 'דורשירה'.
השקותיים, יאיר בן־חיים, פרופסור נורית גוברין, פרופסור הלל ברזל, הרצל חקק, אורה עשהאל
פורסם בתאריך: 19/04/2018
המפגש הראשון עם הספר שלך מתחיל כאן ועכשיו..jpg
bottom of page