"וְהָאָרֶץ תַּדְשֵׁא"
אסתר דגן קניאל - שירה
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן" (בראשית א יא)
אילו יכולתי
אִלּוּ יָכֹלְתִּי
לְאַפְסֵן רִגְעֵי זְמַן אֲבוּדִים
בַּמְּזַוֶּה שֶׁל עֲלִיַּת הַגַּג
בְּעֵת הַצֹּרֶךְ הָיִיתִי מַגִּישָׁה אוֹתָם
מֻפְשָׁרִים עַל מַצַּע חִיּוּכִים
מְתֻבָּלִים בְּעִשְׂבֵי מַרְפֵּא
מֻקְרָמִים בְּרֹטֶב טַל וּמָטָר שֶׁעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
אִלּוּ יָכֹלְתִּי
הָיִיתִי מִתְעַטֶּפֶת בִּגְלִימַת הַזְּמַן
כְּמוֹ בְּטַלִּית
מְקַדֶּשֶׁת רְגָעִים מִזְדַּמְּנִים
שֶׁיִּשְׁתַּבְּחוּ כְּמוֹ הָאָרֶץ הַטּוֹבָה.
וְהָאָרֶץ תַּדְשֵׁא
בְּטֶרֶם
הֶעָלִים יִנְשְׁרוּ כֻּלָּם
הַכַּלָּנִיּוֹת תִּפְרַחְנָה
הַפַּרְדֵּסִים יַזְהִיבוּ
הַשָּׂדוֹת יִלְבְּשׁוּ אָבִיב
תֵּן עוֹד קְצָת מִן הַגֶּשֶׁם
שֶׁיִּשְׁטֹף חֲטָאִים מִן הָאָרֶץ
וְהַשָּׁמַיִם יְזַקְּקוּ
אוֹרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים
וְהָאָרֶץ תַּדְשֵׁא לָךְ מְכוֹרָתִי.
אסתר דגן קניאל
ספרה החדש של המשוררת, אסתר דגן קניאל "וְהָאָרֶץ תַּדְשֵׁא" שיוצא לאור השבוע ב-'חדרים-בית הוצאה לאור'.
זהו ספר השירה הרביעי של אסתר אחרי 'שירים בצבע אָדֹם', 'אותיות מאירות', ו-'כמו קליפה' שהתקבלו בברכה ואהדה בקרב הקוראים.
הספר מאיר את התחנות השונות בתולדות 70 שנות קיומה של מדינת ישראל, עוטף את הארץ באהבה ואמונה עם דגש לזיקה של עם ישראל למולדתו. במרכזו של הספר אסתר מניפה את שלושת הדגלים: עם ישראל, תורת ישראל, ואהבת ישראל, כשהאחרון מבניהם תופס מקום מרכזי בספר כמו בחייה. זוהי שירה עכשווית של אישה מאמינה ולוחמת המזמינה את הקורא לחוויה צרופה רבת משמעות.
אסתר דגן קניאל מקדישה את הספר "וְהָאָרֶץ תַּדְשֵׁא" למדינת ישראל במלאת לה שבעים שנה. מתנה מקורית ליום העצמאות.
בעבור הדגל
בַּעֲבוּר הַדֶּגֶל הַזֶּה הַשָּׁמַיִם נָפְלוּ
הָאֲדָמָה פָּעֲרָה פִּיהָ לִבְלֹעַ חֳרָבוֹת
רוּחוֹת נִסְדְּקוּ וָאֳנִיּוֹת טָבְעוּ
פְּרָחִים יָפִים וְרַבִּים נִגְדְּעוּ
וְתִינוֹקוֹת נוֹתְרוּ יְתוֹמִים
בַּעֲבוּר הַדֶּגֶל הַזֶּה הָרוּחַ תְּנַצֵּחַ מֵחָדָשׁ
הַשִּׁיר יָעוּף בַּמִּרְפָּסוֹת
הַדֶּגֶל יַעֲמֹד עַל הַתֹּרֶן
זָקוּף מִתָּמִיד
מְנַצֵּחַ עַל
הַחַיִּים.
דמוקרטיה
רוּחַ מְבַשֶּׂרֶת רָעוֹת מִן הַמִּדְבָּר
וְאָנֹכִי מַשְׁקִיפָה מִן הַגַּג
רוֹאָה דֵּמוֹקְרַטְיָה חוֹלָה
מְקַרְטַעַת מִשְׁתּוֹלֶלֶת
גִּדְרוֹתֶיהָ נִפְרְצוּ מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל
מִסְתּוֹבֶבֶת עֵירֻמָּה בָּרְחוֹבוֹת
עִם כְּתָמִים שְׁחֹרִים
כְּמוֹ אִשָּׁה מֻכָּה
מְבַקֶּשֶׁת אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים
שֶׁלֹּא יִרְמְסוּ אוֹתָהּ
שֶׁלֹּא יִמְחֲקוּ אוֹתָהּ
שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת פָּנֶיהָ
שֶׁלֹּא יִתְלוּ אוֹתָהּ בְּבִימַת הָעִיר
שֶׁיִּזְכְּרוּ לָהּ חֶסֶד נְעוּרִים
לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה כָּאוֹס
לִפְנֵי הַתֹּהוּ וָבֹהוּ.
