בקהילת תוניסיה החמה והמחבקת גדלה ילדה. הריחות והצבעים העזים שמקיפים אותה חודרים אט אט לתודעתה ומעצבים את אישיותה. היא מגלה בפליאה את העולם שמסביבה: הבית, המקווה, חנותו של אביה, ערבים, יהודים וצרפתים. היא נחשפת גם לפערים שבין בני האדם, חלקם אנושים מכדי שניתן יהיה לגשר על פניהם. כשהמשפחה עולה לארץ ישראל – הילדה מגלה גם את הממד האסוני, המטלטל, הנלווה לעתים לחיים. לבסוף, היא נוגעת במימדיה ההיסטוריים של התרבות בה היא חיה ומעלה לנגד עיניה ולנגד עיני הקוראים את סיפורה של יהודית, שכרתה את ראשו של שר הצבא הולופרנס והצילה בכך את עמה. ביד קלה וברגישות רבה משרטטת אסתר קניאל-דגן את הווייתה של ילדה החיה בגולה, נכספת לארץ ישראל ולבסוף מגשימה את כיסופיה. בתוך כך מתרחש לנגד עיניהם של הקוראים התהליך המוכר כל כך של גיבוש הזהות היהודית והישראלית במהלך מעבר מטלטל מן הגולה לארץ.

​

אמנון ז'קונט

​

אסתר דגן - קניאל מצטיינת כיוצרת המצליחה לשלב את כישוריה הן בכתיבה והן בסיפורת על במה בפני קהלים רחבים ומגוונים. הייתה לנו הזדמנות לארח אותה בכנס הארצי שלנו על תרבותם של יוצאי ארצות ערב בקטעי סיפורת ושירה מתוך ספרה החדש כחבל הטבור, ואכן המושב שבו היא לקחה חלק הפך למושב מרתק, והצליח להעביר ידע ומסרים בצורה חיה ואותנטית בזכות השילוב של הכתיבה וההבעה המאפיינים את הופעתה. בספרה כחבל הטבור אסתר מרעננת את עולם התרבות של יהדות תוניסיה על כל גווניה. זו הסיבה שהביאה אותנו ליוזמה נוספת להעלאת תוכנית שלמה שתציג בפני הצופים סיפורים ושירים נוספים מתוך הספר. אני בטוח שהקוראים ימצאו עניין רב בספר, שכן אסתר מצליחה לחבר בין המנהגים והגעגועים מבית אבא לבין התרבות הארץ ישראלית שהשתרשה בה כחבל הטבור. אכן זהו חידוש רענן של יוצרת ברוכה.

​

שמעון אוחיון מנכ"ל מרכז דהאן באוניברסיטת בר- אילן

*

אסתר קניאל התברכה ביכולת כתיבה וביכולת הגשה של הסיפורים המוגדים. כשהיא מספרת את סיפורה על הבמה היא חיה את כולם, אחד לאחד, ורואה את התמונות ומעבירה אותן אל הקהל. יכולותיה בשני התחומים, גם הספרותי וגם הבימתי, מקנות לה קשר ישיר לקהל. היא יודעת, מכירה וחיה את הסיפורים, תכונה הגורמת לנו לצאת מתוך עצמנו תוך השתתפות בחוויה המוגשת לנו. בספרה כחבל הטבור כמו גם בהופעותיה ובספריה האחרים נצא אתה לעולמות שרגלינו טרם דרכו בהם.  אין לי ספק שהקריאה תעשה לכם אך טוב .

יוסי אלפי