קוֹרְאִים אוֹתִי אֶסְתֵּר 

 הכיסופים מתוניסיה לארץ ישראל ומארץ ישראל לתוניסיה   

אסתר דגן-קניאל - עם ספרה – 'קוראים אותי אסתר' – 'חדרים-בית הוצאה לאור'

מבוא

ככל שאני מקלפת את הקליפות ומשילה אותן מעליי, אני מתקרבת יותר לשורשים, לגרעין שהוא ליבת חיי. מוצאת עצמי צועדת בקרב עם ישראל ארבעים שנה במדבר, נוגעת במקורות, נוגעת בארץ ישראל. 

המנהגים והמסורת השתרשו אצל אבות אבותיי בגלות והם מבטאים עבורי יותר מכל את הכמיהה מתוניסיה לישראל. כאשר אני מתגעגעת לתוניסיה, אני מתגעגעת לארץ ישראל.

נכספת לתפילות, לכמיהה לארץ הרחוקה גיאוגרפית אבל קרובה ללב.

כילדים ספגנו את המנהגים והמסורת אל תוך העורקים באופן טבעי מבלי שעצרנו ושאלנו על מה ומשום מה מתקיים מנהג זה או אחר.

כאשר ילדיי גדלו השתתפתי עימם בערבי שורשים בבית הספר. מכיוון שהם התבקשו להדגים מנהגים בערבי כיתה, התעמקתי במקורות, במסורת ובמנהגים הייחודיים לתוניס שבה ביליתי את עשר שנות ילדותי הראשונות. צללתי אל מעיינות ילדותי, חקרתי ושאלתי את אחיי ואחיותיי היקרים שושנה, נלי, דני ועמוס אשר השלימו חלקים בפאזל, השלימו התמונה, תיקנו לי "זיכרון משובש", שיפצו והעירו הערות בונות. הלכתי גם אל אמי היקרה להעשיר מתכונים וזיכרונות ובעיקר לגעת בנושא השואה הכאוב.

תוך כדי עבודה על הספר, נדהמתי לגלות שהזיכרונות חיים גם בקרב ילדיי היקרים יקי ומירב, אף שהיו קטנים מאוד כאשר הפסקנו לקיים כמה מהמנהגים עם מותו של אבי ז"ל.

 זה היה הרגע המכונן שהחלטתי שהספר הזה חייב לצאת לאור - למענם ולמען הדורות הבאים ולמען הקהילה התוניסאית והישראלית בכלל, למען היופי הנסתר והגלוי שבמסורת, במנהגים ובסיפורים. הספר מביא 'טעימות', שכן העושר התרבותי המתקיים בקרב הקהילה היהודית של תוניסיה לאורך כל ההיסטוריה, הוא מעיין בלתי נדלה וככל ששותים ממנו, הצימאון גובר.

בספר זה אני מביאה דגימות שאספתי בתחנות חיי. הן נחשפות בתוך הסיפורים, השירים, המנהגים, בזיכרונות ובמתכונים. ביחד הם יוצרים מחול של רגשות, צבעים וטעמים וכל אחד מהם הוא מחוות אהבה למנהגי ארץ הולדתי תוניסיה ובעיקר לכיסופים ממנה אל ארץ מולדתי ישראל. הרשתות החברתיות ועמודי הפייסבוק הפעילים של העדה התוניסאית חשפו אותי להבדלים הקיימים בין אזורים שונים בתוניסיה ואפילו בין משפחות - הן במתכונים והן במנהגים {חלקכם ודאי יבחין בהם} ובכל זאת, רב המשותף מן המבדיל.

הסיפורים, השירים, המנהגים והמתכונים הם חלקי הפסיפס שיחד יוצרים את הדבר השלם.

על המחברת

אסתר דגן-קניאל יוצרת, כותבת ומספרת סיפורים.

כתיבתה של אסתר באה לידי ביטוי בשירים, סיפורים, וטקסטים ספרותיים ותיאטרליים הנשענים על ניסיון עשיר אשר צברה בעבודתה עם ילדים חריגים ונוער בסיכון.

 במסגרת עבודתה כמנהלת תרבות אירועים וקהילה הובילה ביימה והפיקה אירועים חינוכיים ותרבותיים בהיקפים מקומיים וממלכתיים  בשיתוף משרדי ממשלה ומדיה.

 

אסתר ילידת תוניסיה מופיעה כשחקנית ומספרת סיפורים בליווי הרכב מוסיקלי במופעים שכתבה וביימה בנושאים מגוונים כמו: אהבה, עלייה, גם בנושא השואה  שפקדה את יהודי אירופה, לוב ותוניסיה.

 

מאז ספריה ראו אור על המדף היא יכולה לזקוף לזכותה הופעות על במות

קטנות וגדולות כמו:  יום ציון גרוש יהודי ארצות האסלאם{מרכז דהאן}

חברת בפאנל  בפסטיבל מספרי הסיפורים בהנחייתו של יוסי אלפי {המשודר הטלוויזיה}

שיריה התפרסמו בעיתון "הארץ" ו"מעריב" בכתבי עת וירחונים שונים

כמו:  "האומה" ה-"מסדרון"  "מוטיב".

שיריה של אסתר ראו אור באתרי תרבות ובאנתולוגיות שונות חלקם תורגמו לאנגלית ע"י פרופסור איתן מדיני וחלקם הולחנו והוקלטו והושמעו בתחנות רדיו אזוריות לצד ראיונות מעמיקים.

לצד פעילותה המורחבת, היא פעילה חברתית ומאמצת בחום קהילות מוחלשות ומאותגרות ומופיעה בפניהן בהתנדבות.

לאחר ארבעה ספרי שירה מפרי עטה:  'שירים בצבע אדום', 'אותיות מאירות', 'כמו קליפה', 'והארץ תדשא' שהתקבלו בברכה, מציגה בספרה החדש משהו אחר, הנע בין הגעגועים לתוניסיה לגעגועים לארץ ישראל השוכנים בתוכה בהרמוניה מבורכת .

"קוראים אותי אסתר" קורא לכם לקריאה מענגת שונה ומהנה.

 

קוראים אותי אסתר

 

אסתר דגן קניאל

 

שנת הוצאה: 2018

 

מס' עמודים: 179

 

ז'אנר:  סיפורים, מנהגים, שירה, מתכונים 

 

ספר מודפס :  76 ₪

לרכישה ניתן  לפנות למשוררת

'קוראים אותי אסתר'  - אסתר דגן-קניאל  'חדרים-בית הוצאה לאור'

בקהילת תוניסיה החמה והמחבקת גדלה ילדה. הריחות והצבעים העזים שמקיפים אותה חודרים אט אט לתודעתה ומעצבים את אישיותה. היא מגלה בפליאה את העולם שמסביבה: הבית, המקווה, חנותו של אביה, ערבים, יהודים וצרפתים. היא נחשפת גם לפערים שבין בני האדם, חלקם אנושים מכדי שניתן יהיה לגשר על פניהם. כשהמשפחה עולה לארץ ישראל – הילדה מגלה גם את הממד האסוני, המטלטל, הנלווה לעתים לחיים. לבסוף, היא נוגעת במימדיה ההיסטוריים של התרבות בה היא חיה ומעלה לנגד עיניה ולנגד עיני הקוראים את סיפורה של יהודית, שכרתה את ראשו של שר הצבא הולופרנס והצילה בכך את עמה. ביד קלה וברגישות רבה משרטטת אסתר קניאל-דגן את הווייתה של ילדה החיה בגולה, נכספת לארץ ישראל ולבסוף מגשימה את כיסופיה. בתוך כך מתרחש לנגד עיניהם של הקוראים התהליך המוכר כל כך של גיבוש הזהות היהודית והישראלית במהלך מעבר מטלטל מן הגולה לארץ.

אמנון ז'קונט

אסתר דגן - קניאל מצטיינת כיוצרת המצליחה לשלב את כישוריה הן בכתיבה והן בסיפורת על במה בפני קהלים רחבים ומגוונים. הייתה לנו הזדמנות לארח אותה בכנס הארצי שלנו על תרבותם של יוצאי ארצות ערב בקטעי סיפורת ושירה מתוך ספרה החדש כחבל הטבור, ואכן המושב שבו היא לקחה חלק הפך למושב מרתק, והצליח להעביר ידע ומסרים בצורה חיה ואותנטית בזכות השילוב של הכתיבה וההבעה המאפיינים את הופעתה. בספרה כחבל הטבור אסתר מרעננת את עולם התרבות של יהדות תוניסיה על כל גווניה. זו הסיבה שהביאה אותנו ליוזמה נוספת להעלאת תוכנית שלמה שתציג בפני הצופים סיפורים ושירים נוספים מתוך הספר. אני בטוח שהקוראים ימצאו עניין רב בספר, שכן אסתר מצליחה לחבר בין המנהגים והגעגועים מבית אבא לבין התרבות הארץ ישראלית שהשתרשה בה כחבל הטבור. אכן זהו חידוש רענן של יוצרת ברוכה.

שמעון אוחיון מנכ"ל מרכז דהאן באוניברסיטת בר- אילן

*

אסתר קניאל התברכה ביכולת כתיבה וביכולת הגשה של הסיפורים המוגדים. כשהיא מספרת את סיפורה על הבמה היא חיה את כולם, אחד לאחד, ורואה את התמונות ומעבירה אותן אל הקהל. יכולותיה בשני התחומים, גם הספרותי וגם הבימתי, מקנות לה קשר ישיר לקהל. היא יודעת, מכירה וחיה את הסיפורים, תכונה הגורמת לנו לצאת מתוך עצמנו תוך השתתפות בחוויה המוגשת לנו. בספרה כחבל הטבור כמו גם בהופעותיה ובספריה האחרים נצא אתה לעולמות שרגלינו טרם דרכו בהם.  אין לי ספק שהקריאה תעשה לכם אך טוב .

 

יוסי אלפי

שִׁירָתָא - סֵפֶר שִׁירָה מֵאָלֶף וְעַד