סדק חברתי - אנתולוגיה 
 אנתולוגיה בסימן מחאה | מסה ושירה
בעריכת: יאיר בן־חיים

'אנתולוגיית – סדק חברתי'.

​

האנתולוגיה 'סדק חברתי' פרי יוזמתו ועריכתו של המשורר והעורך יאיר בן־חיים, כוללת מסה, שירה ותצלומים המתעדים את הלך הרוחות השורר כיום בחברה הישראלית. מחאת האזרחים האחרונה החלה בינואר 2023 עם פרסום רפורמת לוין, שרבים רואים בה ניסיון להפיכה משטרית. גל ההפגנות נגד ממשלת ישראל השלושים ושבע, הוא נגד העברת חוקי הרפורמה במערכת המשפט, מתוך כוונה לשמור על מאפייני השלטון כדמוקרטיה ליברלית.

​

הרעיון להפיק ולהוציא לאור את האנתולוגיה 'סדק חברתי' נולד לפני למעלה מעשור, בעקבות המחאה החברתית שנודעה בשם "מחאת האוהלים". המאהל הראשון של חסרי הדיור הוקם בשדרות רוטשילד, ובעקבותיו הוקמו מאהלים נוספים בערים שונות בארץ. המחאה, שהחלה באמצע חודש מאי 2011 והסתיימה רשמית כעבור ארבעה חודשים, כוונה נגד מחירי הדיור בישראל ואי-היכולת של זוגות צעירים לרכוש או אפילו לשכור דירה. מובילת המחאה, דפני ליף, הצליחה לארגן הפגנות ענק, צעדות ועצרות במספר מוקדים ברחבי הארץ.

 

מצוקת הדיור המתמשכת של זוגות ומשפחות צעירות לרכוש או לשכור דירה, נובעת ממדיניות משרד האוצר להגביל את הבנייה למגורים במרכז, כדי לגרום לעליית מחירים ובכך לאלץ חסרי-דיור רבים לעבור לפריפריה.

​

בחודשיים הראשונים התנהלו ההפגנות ההמוניות של מתנגדי הרפורמה כמעט ללא הפרעה, תוך קבלת רוח גבית מערוצי התקשורת ומסוללה ארוכה של בכירים לשעבר, ראשי ממשלה, רמטכ"לים, יוצאי שירותי הביטחון, טייסים ואנשי הייטק. רק בסוף חודש אפריל הגיעה תגובת-הנגד של התומכים ברפורמה המשפטית, בדמות הפגנת ענק מול רחבת הכנסת. להפגנה הגיעו כ-200 אלף תומכים, שהניפו כרזות "העם דורש רפורמה משפטית".

בפתח האנתולוגיה תמצאו שש רשימות המציגות נקודות מבט שונות על התהוות החברה הישראלית, חילוקי הדעות, שסע עדתי, קיפוח, אפליה ומגדר.

​

הרשימה הפותחת של פרופסור נורית גוברין, "כולנו אחרים", חושפת את "האחרוּת" האישית והקולקטיבית שלנו כבני-אדם וכחברה. ובלשונה: "מושג האחר מעלה סידרה של תהיות ושאלות. זהו מושג יחסי. אין הוא עומד בפני עצמו. הוא תמיד דורש השוואה:  אחֵר  ביחס למי ולמה? שונה ממי וממה? מי קובע מי הוא אחֵר? האחר עצמו? החברה? מי בתוך החברה? איך נקבעת "אחֵרוּת"?

 

הרשימה השנייה, "שורשים וכנפיים", אף היא של פרופסור נורית גוברין,  עוסקת במשנתו של הסופר אמנון שמוש שנפטר לפני כשנה. "הוא אחד משלושה סופרים שביקשו ביצירתם לתווך בין העולמות ובין התרבויות: יהודה בורלא; אלי עמיר ואמנון שמוש", היא כותבת. "אלי עמיר ואמנון שמוש חוו על בשרם את קשיי המעבר מארץ לארץ ואת ייסורי הקליטה בארץ; יהודה בורלא, בן למשפחה ספרדית ששורשיה בארץ מדורי דורות, חווה את ההסתייגות, שלא לומר הזלזול, במורשתו הספרדית".

 

הרשימה השלישית, "על הבצורת, השמיטות וגזרות הדת", מאת ד"ר משה גרנות, מציעה בחינה שונה של סיפורי הנביאים במקרא. כדבריו בפתח הרשימה: "במציאות של חוסר ביטחון תזונתי, באים אלה שיודעים מה אלוהים דורש מעמו הנבחר, ומחייב את עובדי האדמה לנטוש את שדותיהם לא מעובדים לאורך שנה שלמה, שנת השמיטה".

 

הרשימה הרביעית, "המתכון להישרדות החברה הישראלית", מאת ד"ר מולי פלג, דנה בסוגיות חברתיות כשעל הפרק, אפשרויות לחבר בין הקטבים הקיצוניים בדעות כדי לשרוד. כדבריו: "תהליך הקמתה של אומה והתגבשותה לקהילה ממשית הוא תהליך מסובך, שמצריך חיבור של אינדיווידואלים שונים לקבוצה אחת. גם כשיש תשתית איתנה והיסטוריה משותפת...". להוסיף ציטטה.

 

הרשימה החמישית, "נביאי הצדק", מאת ד"ר אלי אשד,  מציעה נקודת מבט מסקרנת על תקופת  הנביאים, כולל  סקירה על הנביא עמוס ועל ספרו של פרופ' עמוס מוקדי, "חיי נביא". וכדבריו: "היום מקובל מאוד לדבר על הצדק החברתי ורעיון השוויון בין אנשים. אז כדאי להיזכר: זהו רעיון חדש למדי הוא לא היה מקובל כלל בימי קדם".

 

הרשימה השישית, "כאשר הסדק הופך לבקע", מאת ד"ר אורה עשהאל, ממחישה את הפער החברתי בישראל מהיבט אישי על רקע קורות משפחתה. וכדבריה: "אני רוצה להאיר וגם להראות מה פעלתי כדי למזער את סכנתו של היבט נוסף לשסע. הוא התחיל בהבדל שהיה בראשית המדינה בין ה'ותיקים' לבין העולים החדשים, והקשור בהבדלי מעמדות, הנובעים מהמצב הכלכלי השונה, מהשוני בין מרכז ופריפריה, מהבדלים עדתיים ומהפער בהשכלה".

 

 

החלק השני של האנתולוגיה מציג את פרי עמלם של שלושים ושבעה משוררים ומשוררות, המביאים בשירתם לידי ביטוי את הלך הרוחות של החברה הישראלית מהיבטים שונים ובתקופות שונות.

 

יאיר בן־חיים

​