יהורם גלילי
ספר זה התחיל להיכתב במוחי החל מהיום, בו גיליתי כילד שאני נקרא על שם מפקדו של אבי שמואל, קצין אמיץ לב בשם יורם אלישיב ז"ל שנהרג בקרב העקוב מדם בגבעת התחמושת, יחד עם רבים מחבריו של אבי מפלוגת הצנחנים.
ספר זה מוקדש לכל הלוחמים הנועזים, שלמרות שחזרו שלמים בגופם מפעילויות מבצעיות בלבנון, באינתיפאדה הראשונה והשנייה או בעזה ומאימונים מפרכים במקומות רבים בישראל, הצלקות בליבותיהם ימשיכו לשאת את צער הפרידה מדמויותיהם של חבריהם שנשארו צעירים, כמו גם תחושות החמצה וכאב שילוו אותם עד יומם האחרון.
אם שיר אחד, שורה או אפילו מילה מאחד השירים בספר זה יצליחו לגרום לתחושת הזדהות, לאמפתיה או להבין את מי שלחם והתגשם לו החלום וגם את מי שלא הצליח להגשים את חלומו, זהו שכרי האמיתי.
אני מודה להוריי שמואל ורחל על התמיכה מאז שלמדתי לקרוא ולכתוב ועד היום ועל אהבת האדם שלמדתי רבות מהם; לאשתי האהובה איריס על היותה המגדלור המכונן והמשמעותי של חיי; לארבעת יהלומי החיים שלי, ילדיי היקרים קסם, שחק, שקד והלל שהפכו אותי לאדם מאושר; לאחי עומרי גלילי ולאחיותיי ד"ר אורית גלילי יעקובוביץ' וליאת פינטו על כך שהיו הקוראים הראשונים שלי; לחבריי הלוחמים מפלוגת דקל בגדוד 601 של חיל הנדסה קרבית (ובהם רם ענבר ז"ל ונמרוד חסון ז"ל) ששירתו איתי בתקופה מתוחה וכה מסוכנת בינות המלחמות; ולכל מי שליווה וממשיך ללוותי במסלול החיים, כולל קרובי משפחה, חברים ומכרים שכבר אינם איתנו.
כולכם הייתם ותמשיכו להיות עבורי דלת הכניסה לגן עדן, הכוכבים שתמיד יזהרו בשמים, המים שישקיטו את צימאון שורשיי ובדלי החלומות שרקמתי ואמשיך לרקום כל חיי.
תודתי נתונה לכל מי שהיה שותף למלאכת הוצאתו לאור של ספר זה: דרורית חן העורכת הלשונית ועורכת הניקוד שהצליחה כל כך לדייק את מילותיי ואת סימני הניקוד והפיסוק; המאיירת גבי קזן שבאיוריה הנוגעים ללב מפיחה רוח חיים בשיריי, למשוררת הסופרת והעורכת ציפי שחרור על הטקסט הספרותי הנפלא בכריכה האחורית, וליאיר בן־חיים מהוצאת "חדרים" על מתן האמון בי כמשורר בפרט ובשירים בספר זה בכלל.
יהורם גלילי
ושוב חוזר המשורר אל הכתיבה האחרת, האינטימית המעודנת, וכל העת אני חשה כדבר והיפוכו. שירתו היא גברית ונוכחת. ראו שירי המלחמה העוצמתיים בספר.
"אַתָּה רַשַּׁאי אֵשׁ, עֲבוֺר"! צָוַח הָרַמְקוֹל בְּמַכְשִׁיר הַקֶּשֶׁר (מהשיר "פאנטום לבית חנון")
נִמְלַטְנוּ מֵאֲבָנִים קְטַנּוֹת, שֶׁהִשְׁלִיכוּ רְעוּלֵי פָּנִים בְּדַּיְקָנוּת מַכְאִיבָה (מהשיר "היום שבו פרצו מהומות הר הבית").
ואז המשורר פושט מדים, עובר לאזרחי וכתיבתו נעשית חברתית ומצליפה, בדחף עז לתקן עולם. אבל שירתו שבה ומתרככת, מתעדנת, מתרפקת בזיכרונות לסבתו לסבו, לזיכרונות ילדות נכספים לטעמים שנותרו בלשונו כזיכרון לא נמחה.
גלילי הוא משורר האנימה והאנימוס, היין והייאן - מעגליות הרמונית טבעית, גם כשהוא מתאר עלים מצהיבים נושרים כמו דפים הנתלשים מספר החיים.
פוטו מלחמה הוא ספר שירה אמיץ, ראוי ונוכח.
ציפי שחרור
משוררת, סופרת ועורכת
פורסם בתאריך 12/05/2022
