הספר הראשון - 'מפתח' ספר שירים שכתבה הנערה אורה שור (עשהאל) בין השנים 1951- 1956 ורק לאחר עשרות שנים נחשפה לשירים שקובצו בספרון שהכינה ומסרה לחברתה קיטי שהיגרה לאמריקה. לאחר כמה עשורים במפגש מרגש בין שתיהן חשפה קיטי את ספרון השירים שאורה נתנה לה. השירים היפים והייחודיים מציגים את יופייה של השפה העברית שהייתה שגורה בשנים אלה בקרב הנוער, השנים הראשונות לקום מדינת ישראל.

​

 בדברי ההקדמה לספר כותבת אורה עשהאל: " אני יושבת בחדר-העבודה שלי, אוחזת בידיי את ספר שיריי הראשון. פעמיים במרוצת חיי שכחתי מקיומו, ועתה הוא עומד לצאת לאור. הנשים האהובות עלי מביטות בי. אמי יונה מחייכת אלי מתמונתה ולידה, במבטה הרציני, קורנת סבתה, הסופרת נחמה פוחצ'בסקי (נפ"ש), שאני קרויה על שמה, אורה נחמה. מעברו השני של החלון תלויות תמונות סבתי מצד אימי, עַיְדָה וילסון ואמה טובה. לרגע נדמה לי שאמי והסבתות מתבוננות בי בפליאה; הן לא היו רגילות לראות אותי ממררת בבכי.

השירים נכתבו בכתב-ידי. העתקתי אותם בסיום כיתה ט' כשהייתי בת חמש-עשרה, מתוך היומן שהתחלתי לכתוב  שנתיים קודם לכן, מפתקאות, וממחברת שמסרתי לַמּוֹרֶה לספרות - אבל מעולם לא שבה אלי. הספר הוקדש לחברתי הטובה קיטי, ניצולת השואה, תוך צער הפרידה. היא נאלצה להתלוות להוריה שבחרו להגר לארצות-הברית.

​

הספר השני - 'בית נעוריי' הוא יומן שכתבה הנערה אורה שור (עשהאל)  בין השנים 1951-1956 יומן שמתעד תקופה נפלאה המלווה בקשיים וחוויות, ולבטים שניצבו בחייה. יומן אישי עם נגיעות היסטוריות שיש בו תיאורים מופלאים מאותם שנים. בפתח הדברים ביומן כותבת  אורה עשהאל.  "ההחלטה להוציא לאור את שיריי הראשונים, ואת יומני, המהווה מעין קרקע גידול לצמיחתם, נובעת בחלקה מההתרשמות החיובית שהייתה לי מהכותבת שהייתי, שלא זכרתי, ושאני רואה בה כיום מופת. ילדה יתומה, בלי אם ואב לידה, מגבשת את אישיותה בעזרת ידיד-הסתרים שלה –  היומן.  היא משתפת אותו במה שעובר עליה ביום-יום, אולי אף מתייעצת איתו. היא מרעיפה עליו כינויי-חיבה: דבשי, סוכר, חבוב, ידידי, יקירי, משעני, שומר סוד.

​

הספר השלישי בטרילוגיה - 'בראי הזמן', כתבים ומכתבים, 1777- 2019. 

אורה עשהאל על הספר: 

"טשטוש הגבול בין אמת לבדיה וגעגועים לעבר, הם המאפיינים את ספרי "בראי הזמן" החושף את שיחותיי עם המתים. זכיתי להתחבר אליהם באמצעות הכתבים והמכתבים שהותירו. כך, עם אימא שמתה לאחר שילדה אותי, אבא שלא היה שם עבורי כמעט חיים שלמים, וקרובי משפחה שהיו לי במקום ההורים, טיפחתי רגשות אשמה נוראים. למדתי שנתינה, אהבה וסליחה הם המאפשרים הישרדות בחיים. במעטפת עלילה סוחפת והזויה חושף הספר סודות באמצעות כתבים גנוזים של תשעה דורות כותבי עברית בארץ ישראל. הגניזה שבחדר עבודתי הניבה סוגה (ז'אנר) מיוחדת, חדשה, המתאימה לה. "בראי הזמן" אינו רומן ועדיין יש בו גיבורים, מתח וסיפורים ישנים המתחברים לאירועים חדשים הנרקמים בתוך סיפור עלילה. התמונות וצילומיי כתבי היד המופיעים בספר מקנים לו אופי אלבומי, המושך את העין ויוצר עניין במסמכים הראויים למחקר. מכתבי אהבה, שירה שטרם נחשפה, סיפוריי העבר שלא יאמנו המובאים אל תוך ההווה, מאפשרים חוויה של קריאה בכותר בעל ערך לשימור של כתבי יד גנוזים.

זוהי מעין אוטוביוגרפיה שהיא בה בשעה מונוגרפיה ובה תיעוד המשפחות המקושרות ב'קשר הרב דורי'. כיצד ניתן היה לאפשר ל'עצי המשפחות' ולמסמכים המצהיבים, הישנים, לעורר עניין בקרב נכדיי הצעירים שקשה לנתקם מהווטספ והאינסטגרם? דפדפו בספר, קראו בו ותמצאו תשובות לשאלות רבות בתמונות, בתרשימים ובעלילה המגלה מפגשים בין עולם החיים לעולם המתים. "

שני הספרים הראשונים בטרילוגיה: 'מפתח', שירי נעורים ,1956-1951, ו'בית נעוריי' יומן נעורים 1956-1951. הספרים נמצאים לרכישה ברשת 'סטימצקי' וכאן באתר 'חדרים-בית הוצאה לאור' ■